תומר גוטרמן ז"ל
עיני טורקיז, הנמתחות לחריצים
וחיוך ענק לבן שיניים משתרע על פנים.
...
היית ילד יפה תואר, בהיר שיער ושזוף,
שובב וקצת פרוע, בהילת הוד והדר תמיד אפוף.
כך בגרת לנער אציל ומבריק, נעים הליכות, חד ומעמיק.
יודע נכחה, גדול בתורה,
נורא תהילות, בקיא ברזי עולם ונפשו שוקטה ושלמה.
...
והפכת לאיש, לקצין, לטייס. והפכת לנסיך, למפקד, לחבר.
ועתה, אך לפני תשעה ירחים, הגדלת אף לנעימה שבנשים להתחבר.
ונשאת אותה לך
לשמש כעזר נגדך
והפרית ונטעת בתוכה זרעך
שלעולם לא יכירך
באִם ילדך יגדל ככפיר שואג או כלביאה גבורה.
בדמי ימיך נקטפת מאיתנו,
נסיך צעיר, לעד מחייך תיוותר ברוחי עינינו...
(מתוך דברים שנשאה לזכרו גיסתו, עדי, במלאת שלושים למותו)
רס"ן תומר גוטרמן (1973-2003) בן לריקי ושלמה, אח לאבי וללילך, נשוי לנעמה, אב לרותם אותה לא זכה להכיר.
נולד בחיפה ב- 8.2.1973. ילד שובב, סקרן, דעתן ולעיתים עקשן. הוא למד בבית-הספר היסודי 'אהוד' ובמגמה הריאלית בבית-הספר התיכון עירוני ה'. בשעותיו הפנויות אהב לשחק כדורגל ולצאת לטיולים ולמחנות. מגיל צעיר היה פעיל בתנועת הצופים ובהמשך נטל על עצמו את תפקיד מרכז שבט צעיר (מש"צ). בנוסף, התאמן בקרטה והדריך את המקצוע בשכונות מצוקה בחיפה.
ביולי 1991 התגייס תומר לקורס טיס בחיל-האוויר. הוא סיים את הקורס כטייס במגמת מסוקי-קרב ולאחר קורס אימון מתקדם נשלח לארצות-הברית להסבה למסוקי "אפאצ'י". בשנת 1995 הגיע תומר, שחבריו בחיל כינוהו בחיבה "גוטה", לטייסת "מגע הקסם" והוכשר כטייס מבצעי. מתחילת דרכו בחיל-האוויר נקשרה נפשו לעולם הטיס, אהבה שבאה לידי ביטוי לכל אורך שירותו. תומר השתתף בעשרות גיחות מבצעיות בלבנון ובלחימה בטרור בשטחים. הוא הדריך בבית-הספר לטיסה, בטייסת בסיסי ובטייסת מתקדם מסוקי-קרב. בהמשך, חזר תומר לטייסת ופיקד על קורס אימון מתקדם והסבה ל"אפאצ'י" ואף מונה לימים למפקד גף מבצעים. בשנת 1999 הכיר את נעמה, והם נישאו ב-31.5.2002.
"כבר מהפגישה הראשונה ידעתי שהקשר שלנו יתפתח למשהו רציני," סיפרה נעמה, "הוא היה כל מה שחיפשתי בגבר וזה שבה אותי... תומר היה אדם מאושר, שלם עם עצמו, היה לו חוש הומור והוא הרבה לחייך. אהב מאוד את הטייסת ואת הטיסה במסוקי האפאצ'י'. להיות מפקד טייסת זה משהו שתמיד עניין אותו ולכן הוא החליט להיות סמ"ט א' ולדחות את סיום הלימודים."
זמן קצר בלבד לאחר שנתבשרו נעמה ותומר כי הם מצפים לתינוק ראשון, בליל ל' באדר א' תשס"ג (3.3.2003), נפל רס"ן תומר גוטרמן בתאונת מטוס מסוג "פשוש" והוא בן שלושים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה.
ב-1.9.2003, שישה חודשים לאחר נפילתו, נולדה בתו, רותם.
"היתה בינינו אהבה גדולה", סיפרה נעמה, "ואני יודעת שההיריון היה הדבר שתומר רצה בו יותר מכל."
בלווייתו ספד לתומר מפקד הטייסת, סא"ל י': "באנו להיפרד ממך היום, וקשה להאמין. הותרת מאחוריך חלל עצום. חלל כזה שמשאיר רק אדם נחוש, מפקד, לוחם וטייס, מנהיג שכולם הולכים אחריו באהבה. חלל של סגן מפקד טייסת, סגן שכל מפקד חולם עליו... תומר, הותרת בי חלל עצום. חלל של בעל לנעמה שאותה אתה כל כך אוהב, ובמסירות מופלאה הצלחת לשלב בין התפקיד התובעני לבין חייכם כזוג טרי - חיים בהם תחסר מאוד לנעמה. היית לוחם ומוביל. ביצעת אינספור משימות מבצעיות מעבר לקווי האויב ובלחימה בשטחים, באומץ, בבהירות ובקור-רוח שכל כך אפיינו אותך. היית לי חבר ומפקד עם מגע של קסם."
"בניגוד לתרבות התחקור הנוקבת של החיל בתחקירים" סיפר רס"ן ד', חבר קרוב, "תומר היה בן אדם שיודע להקשיב, חבר שמבין. הוא ידע לפרגן ולתת מלה טובה כשצריך. זה היה משהו שמאוד בלט אצלו. אחרי גיחה מבצעית, הוא לא היה מחפש רק את הדברים השליליים, אלא תמיד גם את מה שהיה בסדר... היתה לו יכולת טבעית לדחוף אנשים קדימה. אם הוא ראה שיש בך את השאיפה להגיע רחוק - הוא דחף אותך."
"'עוף חופשי ורחף באושר מעל שלולית הבינוניות, מעבר לימי ההולדת, ולאורך חיי הנצח," ציטטה אחותו, לילך, בערב שנערך לזכרו. "אנחנו - שנינו - נפגשים עכשיו, וניפגש בעתיד כשנחפוץ בכך, בתוככי חגיגה אמיתית אחת, שאיננה מסתיימת לעולם.' הלוואי..."
על קברו חרתה המשפחה את המילים:
"במגע קסם נסקת למרחבים לחיי נצח
אוהבים, כואבים ומתגעגעים. המשפחה"